פרויקטים
על כפות המאזניים ינואר 26, 2018 14:47
לשאוף להגיע לשיווי משקל או לצאת ממנו? לשהות במקום של איזון, דיוק ויציבות לאורך זמן או לצאת מאזור הנוחות, להפר את שיווי המשקל, להיות באי וודאות ולהעז להטות את הכף? אין ספק שהרבה תלוי על כפות המאזניים בתחומי עניין שונים בחיים. מצבים שונים בעבודה ובכלל, מזמנים אצלי תגובות שונות ולרוב אווכח שצריך לעשות התאמות ודיוקים חדשות לבקרים.
אי התבלינים, זנזיבר
מעבר למשמעויות הרבות, ואולי בגלל אותן משמעויות "כבדות המשקל", אני אוהבת מאד את הניראות העיצובית של מאזני השקילה השונים, במיוחד את אלו הישנים, העתיקים, אלו שהשתמשו בהם ידיים רבות במהלך השנים, אלו שמוסיפים ניחוח של וינטאג' ואווירה ביתית של דברים פשוטים ובסיסיים בחיי היום יום, אלו שיודעים לספר בלי מילים סיפור חיים מפעם.
יש כל כך הרבה תמונות יפות של מאזניים ישנים. הייתי רוצה לאמץ אותן אחת אחת. הפעם בחרתי מתוך צילומים שלי שנאספו עם השנים שמחברים אותי לחוויות מארועים וטיולים שונים.
סיור במוזיאון הפתוח, גוטאך, היער השחור, גרמניה
בשוקי האוכל ובשוקי העתיקות השונים אני מתחברת לרקמת חיים אחרת מלאה בצבעים, טעמים ועניין המפעילה את החושים בהדגימה את האופי המיוחד של המקום. בין שאר המראות והטעמים המצלמה מתמקדת בכפות המאזניים היפות ואמצעי השקילה המיוחדים.
שוק מקומי, פורטוגל
ויש את אלו שהצבעוניות שלהם כל כך דומיננטית ויפה גם אם צולמו מעבר לחלון הראווה...
בדומה ל"מאזני הארץ" המוכרים במקומותינו, כאן בכניסה למסעדה בפירנצה, איטליה
וגם האדום המשגע הזה - משקל דואר מתקופת המנדט הבריטי בארץ, נרכש בחנות עתיקות באבו גוש.
אחד הדברים היפים במאזניים הינו הפרט המקשר בין הכפות השונות. לעיתים זו דמות ראש חיה, לעיתים אלמנט עיצובי אחר.
יחידות המשקל הן המוצר המשלים. הן המאזנות והן המוציאות משיווי המשקל.
יחידות המשקל היפות בקופסת העץ המקורית שלהם, אוסף פרטי.
בדיאלוג שמייצרות כפות המאזניים אחת כלפי השניה, יש גם משמעות סמלית של שיתוף, התחשבות בצד השני, יושר ופשטות. ולכן, בנוסף לניראות הדקורטיבית, בחרתי להוסיף אותם בשולחן קבלת הפנים בארוע חתונה. כפות המאזניים מלאים כאן באיצטרובלים ובכפיסי עץ שהשתלבו בקונספט הטבע של חתונה ביער.
כשאני מארחת אני אוהבת להוסיף צבע וטעם בכלים מיוחדים. המאזניים האלה נרכשו בשוק פשפשים בווינה ושבו את לבי בשל הגוון התכול המיושן, הפרופורציות היפות שלהם וצלחות הנחושת הכמעט מושלמות.
"הייתי רוצה מאד כי העולם יהיה מקום קצת טוב יותר כדי לחיות בו. אפילו על במה קטנה זו קיימים שני צדדים, וניתן לעשות משהו כדי להטות את כפות המאזניים לצד הסובלנות, הצדק, המתינות, השלום וטוב הלב כלפי האדם וכלפי החיה. " , Arthur Conan Doyle
האנשים הקטנים מאחורי התריסים יולי 8, 2017 19:08 2 Comments
תריסי העץ הישנים ואני הולכים יחד כבר כברת דרך. תוך כדי העבודה אני מדמיינת את סיפור הבית שהיו בו פעם. מחזיקי התריסים העשויים מברזל יצוק תמיד עוררו בי סקרנות והם עבורי חלק בלתי נפרד מהניראות ומסיפור הבית. מוזמנים להציץ להם דרך השלבים לקצת נוסטלגיה יפה.
צילום: ליאורי אלון
ביידיש הם נקראים מנטשלך או מנצ'לך והמשמעות אנשים קטנים. בנוסף להיותם פריט דקורטיבי, תפקידם העיקרי היה לשמש כמעצור המחזיק את תריסי העץ פתוחים לרווחה המונע את טריקתם ברוח חזקה. 
צילום: ליאורי אלון
שי פרקש, מתעד ומשמר ציורי קיר ובעל אוסף מנטשלך נדיר, ערך מחקר מקיף בנושא.
בעבודת המחקר שלו הוא כותב על בתי היציקה שהתמחו בתחום זה, לדוגמא בית היציקה הצרפתי של האחים קמיון שהחל לפעול לראשונה בשנת 1850 ובית היציקה הבלגי דביזל קמיון שהחל לפעול משנת 1920. ברחבי הרשת ניתן למצוא סוחרים המציעים את המנטשלך עצמם ואפילו את קטלוג בתי היציקה האלו.
דמויות המנטשלך הפיגורטיביות שנמצאות בקצה המעצור היו בעיקר של בני אדם. הדמות הנפוצה ביותר שכונתה בצרפת "הרועה הקטנה" היא דמות מהמיתולוגיה הצרפתית. הדמות הזו נוצקה בדגמים רבים ובכולם היא חובשת כובע.
תמונות שצלמתי בגרמניה ובצרפת :
צילום ליאורי אלון
צילום ליאורי אלון
שי פרקש כותב בעבודתו שמשנת 1890 החלו סוחרים יהודים וערבים לייבא את המנטשלך מצרפת לארץ ולארצות הים התיכון. הדגמים הראשונים שובצו בעיקר בבתים בסגנון צרפתי שנבנו במקווה ישראל בסוף המאה ה 19.
הטמפלרים שהיו בארץ במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 קנו את המנטשלך שיוצרו בגרמניה בדמות של בריח, הרועה הקטנה ובדמות הלוחם עם קסדה.
בשכונת נווה צדק בתל אביב ניתן לראות בעיקר את דמויות האנשים
צילום: ליאורי אלון
הכי מיוחדים לדעתי הם המנטשלך בדמויות הכפולות - שתי דמויות יצוקות יחד – דמות איש ודמות אשה. כשהתריס פתוח ומקובע והמעצור ניצב כלפי מעלה זו דמות האיש וכשמורידים את המעצור כלפי מטה נראית דמות האשה.
צילום: ליאורי אלון
צילום: ליאורי אלון
צביקה זליקוביץ, כתב את הספר "אישונים" וגם את השיר הבא.
מנשלך / צביקה זליקוביץ'
מנשלך הם אנשים לכל דבר
יש נקבה ויש זכר.
אתם אולי אינכם מאמינים,
למנשלך יש שני מינים.
האישון אשר ממעל ,
אולי חבר אולי הבעל.
אולי, אבל בעצם זו עובדה
המנשלך הזה היה חבר בגדוד העבודה.
כעת על המשמר זו הגברת-
עד לשעת חלוף משמרת.
ויש המספרים כי אז ביפו הגברים היו עובדים.
לכל גברת היה מאהב,
בחשאי היה אליה מתגנב.
את התריסים היו סוגרים,
ואז כולם היו יודעים.
בערב הבעל מהעבודה ביפו שב.
התריסים פותח, על המשמר ניצב.
והמאהב שבחוץ אורב,
יודע שזה לא הזמן להתגנב.
בנוסף ישנן דמויות עם מוטיבים בוטניים, בעלי חיים ודמויות מיתולוגיות
כאן מעצור בצורת איצטרובל - צולם בשכונת נווה צדק
צילום: ליאורי אלון
עם הגעת הסגנון הבינלאומי לבנייה והמצאת תריסי הגלילה פחת השימוש במנטשלך.
משנת 1950 החלו יצרני פירזול בארץ לייצר מחזיקי תריסים מפח עם קצה דמוי ראש עגול שמחירם היה זול ונועדו בעיקר לבתי השיכונים הרבים שנבנו בארץ לעולים החדשים.
צילום :ניצה וולפנזון. צולם בחיפה
מנשלך חדשים בדמויות העבר נמכרים כיום בחנויות הפירזול לאלו הרוצים לתת מראה של פעם לתריסי העץ החדשים או המחודשים שבביתם. בעיקר נראה אותם בבתים לשימור.
צילום: ליאורי אלון. נווה צדק, ת"א
בטיול הבא שלכם, שימו לב לאנשים הקטנים. אולי תראו אותם מציצים מבעד לתריסים...
שלכם,
ליאורי
